פסק-דין בתיק ע"פ 8528/12

השופט א' שהם:

פתח דבר

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בת"פ    10523-07-11, שניתן ביום 14.11.2012, על-ידי כב' השופטת ק' רג'יניאנו.

           המערער היה הנאשם 4 בכתב אישום מתוקן, שהוגש נגד ארבעה נאשמים, ויוחסה לו עבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער, להימנע מהרשעתו בעבירה שבעובדותיה הוא הודה, והחליט להרשיעו בעבירה זו. בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה שבה הורשע וכן עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע; וקנס בשיעור של 2000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

           הערעור שלפנינו נסב על שאלת הרשעתו של המערער ולחילופין על חומרת העונש שהושת עליו.

עובדות כתב האישום המתוקן

2.        כאמור, מדובר בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד ארבעה נאשמים, שבמסגרתו יוחסה למערער ולנאשם 3 עבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין. לנאשם 1 בכתב האישום יוחסו עבירות של נסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית שלא כדין, לפי סעיף 7(א)+(ב) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; זיוף, לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; והתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

           לנאשם 2 יוחסה עבירה שעניינה סיוע לנסיון להחזיק סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ב) לפקודת הסמים המסוכנים ביחד עם סעיפים 31 ו- 25 לחוק העונשין.

3.        בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 17.6.2011, הגיעו שני בלדרים בטיסה מברזיל לישראל, כשהם נושאים בגופם 138 אריזות סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל כולל של 2.150 ק"ג. הבלדרים נסעו למלון שערי ירושלים, שם היו אמורים לפלוט את הסמים מגופם, ולהעביר אותם "לידי משלחיהם או מי מטעמם". עם הגיעם של הבלדרים למלון, הם נעצרו על-ידי אנשי משטרת ישראל כשברשותם הסמים המסוכנים. בהמשך, ועל-מנת להביא למעצרם של המעורבים הנוספים, התחזה שוטר כאחד הבלדרים, ולאחר שהתמקם בחדר בבית המלון, הוא המשיך לנהל שיחות טלפון עם המעורבים הנוספים, באופן שנחזה כי הסמים עדיין ברשות הבלדרים.

           ביום 21.6.2011, הובא לידיעת הנאשם 1 כי הבלדרים נמצאים במלון וברשותם הסמים. הנאשם 1 הודיע על כך לנאשם 2 וביקש ממנו להתלוות אליו, על מנת שזה יסייע לו "ליטול את הסמים". הנאשמים 1 ו- 2, אשר לא ידעו פעילות המשטרה וסברו כי הסמים מצויים ברשות הבלדרים, פנו אל הנאשם 3 ואל המערער, וביקשו מהם להסיע אותם למלון, באמצעות רכבו של המערער. הנאשם 3 והמערער נעתרו לבקשה "כשהם עוצמים את עיניהם לאפשרות שעומדת להתבצע במלון עבירת פשע הקשורה לסמים".

           ביום 21.6.2011, הגיעו כל הנאשמים, ובכלל זה המערער, ברכב מסוג מאזדה השייך למערער, לקרבת המלון "וזאת במטרה לקבל מידי הבלדרים את הסמים". יצוין, כי טרם הגעתם של הנאשמים למלון, הודיעו "המשלחים או מי מטעמם" לשוטר הסמוי "כי אנשים אמורים להגיע ולקחת ממנו את הסמים". בהמשך, בשעת לילה, התקשר הנאשם 1 אל השוטר, ניהל עמו מספר שיחות, והנחה אותו להגיע לרכב בו היו הנאשמים, ולהביא עמו את הסמים. בהתאם להנחיית הנאשם 1, ירד השוטר הסמוי מחדרו במלון כאשר ברשותו חבילה המדמה את הסמים, והחל להתקרב לעבר הרכב. בכתב האישום נטען כי "בהתקרבו [של השוטר] לרכב[המערער] שעמד סמוך לדלת הקדמית ימנית, סימן [לשוטר] להגיע לרכב, בעוד הנאשם 1 עומד בקרבת הרכב, הנאשם 2 יושב במושב האחורי, והנאשם 3 יושב במושב הנהג". בהגיע השוטר לרכב, סימן לו הנאשם 2 למסור לידיו את החבילה, והוא עשה כן. באותו מעמד מסר הנאשם 2 לשוטר סכום של 3,500 ש"ח. מיד לאחר מכן, נכנס הנאשם 1 לרכב, התיישב במושב האחורי, והנאשמים עזבו את המקום בנסיעה מהירה.

           בשלב מסוים, במהלך הנסיעה, נעצרו הנאשמים על-ידי אנשי המשטרה. באותו מעמד, התחזה הנאשם 1 לאחר, תוך הצגת תעודת זהות מזויפת. יצויין, כי בסעיף 13 לכתב האישום המתוקן, נאמר לגבי הנאשם 3 והמערער כי "במעשיהם האמורים לעיל, נתנו הנאשמים 3 ו-4 כלים או כל אמצעי אחר, כשהם יודעים שהדבר עלול לשמש, במישרין או בעקיפין, לביצוע פשע או להקלת ביצועו".

תסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער

4.        ביום 27.12.2011, נרשמה הודאתם של הנאשם 3 ושל המערער בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, והם הופנו לקבלת תסקירי מבחן, על-מנת לבחון, בין היתר, את שאלת אי הרשעתם בדין.

           נציין כבר עתה, כי לאחר קבלת התסקיר בעניינו של הנאשם 3, הודיע בא כוחו, ביום 14.5.2012, כי אין התנגדות להרשעתו בעבירה שיוחסה לו, והוא הופנה אל הממונה על עבודות השירות, לצורך בחינת התאמתו לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. ביום 24.6.2012, נגזר דינו של הנאשם 3 בבית המשפט המחוזי, והוטלו עליו 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; 8 חודשי מאסר על-תנאי; וקנס בשיעור של 2000 ש"ח.

5.        אשר למערער, ביום 11.3.2012, הוגש תסקיר ראשון בעניינו ובו נאמר כי מדובר בצעיר, כבן 24, רווק, המתגורר בבית הוריו, ועובד בחנות לממכר בגדים השייכת לבן משפחה. המשפחה עצמה הוגדרה בתסקיר כ"נורמטיבית", כאשר המערער עצמו גדל "בחיק משפחה חמה ומגוננת". עוד צויין בתסקיר, כי המערער ואחותו סובלים מליקויי שמיעה וממחלת כליות הנקראת "תסמונת אלפורט".

           אשר לעבירה המיוחסת לו, טען המערער כי חברו, הנאשם 3, התקשר אליו וביקש את עזרתו בהסעת אחיו (הנאשם 2) לירושלים, מאחר שאין להם רכב או רשיון נהיגה. לדבריו, הוא לא ידע מה מטרת הנסיעה ולטענתו "תמימותו נוצלה בידי שאר הנאשמים". שירות המבחן התרשם "מטשטוש והפחתה של חלקו [של המערער] ואחריותו לעבירה". הוצע למערער להשתלב בתהליך טיפולי, שיכלול בשלב הראשון טיפול פרטני "ובהמשך השתלבות בקבוצה טיפולית לצעירים עוברי חוק". לאחר שניתנה הסכמתו של המערער להשתלב בתהליך הטיפולי, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו לפרק זמן של שלושה חודשים, על-מנת להעמיק את הקשר עמו ולהציג אלטרנטיבות עונשיות.

6.        ביום 23.4.2012, הוצג תסקיר משלים בעניינו של המערער והתבקשה דחייה נוספת של שלושה חודשים, על מנת לגבש את ההמלצה בשאלת אי ההרשעה.

           בתסקיר האחרון מיום 7.8.2012, נאמר כי המערער נטל חלק ב- 11 מפגשים פרטניים "במסגרתם גברה מודעותו ביחס לקשייו החברתיים וקשייו בהצבת גבולות". לאחר מכן, שולב המערער בקבוצה טיפולית המיועדת לצעירים עוברי חוק, והשתלבותו בקבוצה היתה "תקינה ומותאמת". שירות המבחן המליץ להעמיד את המערער במבחן למשך שנה, כדי להמשיך בתהליך הטיפולי ולהעמיקו, וכן להטיל עליו של"צ בהיקף של 250 שעות, במסגרת בית חולים "בלינסון" בפתח תקווה. אשר לשאלת אי ההרשעה, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו, וזאת "לאור גילו הצעיר[של המערער] התגייסותו המתוארת לתהליך הטיפולי ועל-מנת שלא לפגוע בסיכוייו לבנות את עתידו האישי והמקצועי".